תרומות
בוא להיות שותף

חדש!
תרומה קבועה באמצעות הוראת קבע - מהיר וקל!

הפרוייקטים שלנו

הרשמה

תנועת    כנפיים של קרמבו מזמינה    אתכם    להירשם לפעילות שנתית,  עשירה ומגוונת,  לחונכים  וחניכים כאחד

דרושים

הסיפור של אפיק ורותם

הסיפור של אפיק ורותם

מי צריך עיניים כשיש לך כנפיים...

אפיק סופיר, הוא נער בן 17, עם שיתוק מוחין ועיוורון. לפני שהצטרף לקרמבו, הוא היה סגור, לא התחבר לאנשים חדשים. הוא היה מסויג ודאג להתרחק מכל מי שטון הדיבור שלו היה נשמע מוזר, או מתריס. המחשב היה החבר היחיד שלו והוא אימץ אותו כאילו היה מיכל החמצן האחרון עלי אדמות. הוא הרגיש שהוא חייב שינוי, אבל לא ידע איך מתחילים.

חברה סיפרה לו על תנועת נוער "מיוחדת" עם שם מוזר כזה שסיקרן אותו מספיק, כדי להחליט להגיע לפעולת ניסיון. מאז הוא כבר שנתיים מאושר. עולמו התרחב ויחד אתו גם הלב. מאז הוא יותר מחובר לעצמו, יותר מחובר לאחרים. מאז שהצטרף לקרמבו, הוא התחיל לחייך ולהאמין שגם לו מגיע להיות מוקף בחברים ובאהבה. מאז שטעם את טעמו המתוק של האושר הוא לא מוכן לוותר עליו. אחרי שנתיים בקרמבו הוא מבין שלכולם יש צרכים מיוחדים, רק שלא אצל כולם הם נראים לעיין. עדיין לפעמים הוא קצת כועס, וחסר סבלנות, אבל הוא למד לא למהר לשפוט. למד להכיל, ולצחוק, ולאהוב. ובעיקר לקבל כל אחד כפי שהוא.

אחרי תקופת התאקלמות קצרה שבה הוא צבר ביטחון וחברים חדשים, אפיק הפך לחונך. במחנה הקיץ של התנועה הוא הכיר את רותם, 14, ילדה מקסימה ואנרגטית, עם צרכים מיוחדים, ומאז הם מחוברים. לפעמים הוא זה שתומך, מעודד ומצחיק, ולפעמים זו רותם שמרגיעה לו את הפחדים. בזכותה אפיק למד לא לפחד מהפחד. בפעם הראשונה בחייו אפיק מרגיש שהוא לא צריך את העיניים, כי מי צריך עיניים כשהלב ממריא? פתאום כל החומות שהקיפו אותו נפלו. חומה אחרי חומה. גם החומה של הבדידות כבר נעלמה.

החברות של אפיק ורותם מורכבת מאלפי רגעים. הדאגה שלהם האחד לשנייה היא אמתית וכנה. קשה לאפיק "לראות" את רותם נסערת ועצובה, ובפעולה האחרונה זה קרה. הם התכנסו באולם שהיה מוכן לריקוד "גיבורי העל" והתיישבו ביחד, כמו תמיד, להכין את גלימת  הפאר של רותם. הוא לא יודע איך זה התחיל אבל רותם כעסה, והתרגזה, והדמעות לא איחרו לבא. הוא ניסה להיות שם בשבילה ולהרגיע את הכעס, אבל כלום לא עזר, אפילו לא מילת הקסם הסודית שלהם. הזמן עבר, הגלימות של שאר החניכים שמסביבו כבר היו מוכנות והריקוד הקבוצתי החל, בלי רותם ועם הרבה בכי. הפעולה הסתיימה והסעות כבר הגיעו ורק אפיק לא היה מסוגל לעזוב את המקום. הוא היה חייב לוודא שהחברה הקטנה שלו נרגעה. ולא עזרו ההפצרות ולא ניסיונות השכנוע. אפיק עמד בצד וחיכה. רותם חזרה לאולם והעיניים שלה חיפשו אותו, היא ידעה שהוא דואג לה. אפיק החזיק את ידה בעדינות ושאל אותה בדאגה אם היא נרגעה... היא חיבקה אותו חזק, כמו ביקשה להתנצל על עוגמת הנפש שגרמה לו, וענתה בלחש: "עכשיו כן". הם עמדו ככה מחובקים מספר רגעים ואז החלו ללכת אט אט לכיוון ההסעה. רגע לפני שנפרדו פנתה רותם לסגן החונכת השנייה שלה ואמרה לה: "סגן, אני מבקשת שתשמרי לי עליו" החיוך של אפיק האיר את העולם. הוא ידע שרותם תהיה בסדר. עכשיו הוא יכול לעלות להסעה.

זהו סיפורה של תנועה שלמה עם עשרות סניפים, אלפי פעילים ואינספור חיבורים של הלב.
 
 
 
 
בניית אתרים Blacknet.co.il